Le texte Le vocabulaire Les révisions
Meguilah
Daf 10b
אֲשׁוּרִי יֵשׁ לוֹ כְתָב וְאֵין לוֹ לָשׁוֹן. עִבְרִי יֵשׁ לוֹ לָשׁוֹן וְאֵין לוֹ כְתָב. בָּחֲרוּ לָהֶם כְּתָב אֲשׁוּרִי וְלָשׁוֹן עִבְרִי. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אֲשׁוּרִי. שֶׁהוּא מְאוֹשָּׁר בְּכָתְבוֹ. אָמַר רִבִּי לֵוִי. עַל שֵׁם שֶׁעָלָה בְיָדָם מֵאַשּׁוּר. תַּנּי. רִבִּי יוֹסִי אוֹמֵר. רָאוּיּ הָיָה עֶזְרָה שֶׁתִּינָּתֵן תּוֹרָה עַל יָדוֹ אֶלָּא שֶׁקְּדָמוֹ דוֹר מֹשֶׁה. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִיתְנה הַתּוֹרָה עַל יָדָיו אַף הוּא נִיתַּן כְּתָב וְלָשׁוֹן עַל יָדוֹ. וּכְתָב֙ הַֽנִּשְׁתְּווָן כָּת֥וּב אֲרָמִ֖ית וּמְתוֹרְגָּם אֲרָמִֽית׃ וְלָא כָֽהֲלִ֤ין כְּתָבָא֙ לְמִיקְרֵי. מְלַמֵּד שֶׁבּוֹ בַיּוֹם נִיתַּן. רִבִּי נַתָן אוֹמֵר. בְּדַעַץ נִיתְנָה הַתּוֹרָה. וְאַתְייָא כְרִבִּי יוֹסֵה. רִבִּי אוֹמֵר. אֲשׁוּרִית נִיתְנָה הַתּוֹרָה. וּכְשֶׁחָֽטְאוּ נֶהְפַּךְ לָהֶן לְרַעַץ. וּכְשֶׁזָּכוּ בִּימֵי עֶזְרַא נֶהְפַּךְ לָהֶן אֲשׁוּרִית. גַּם הַיּ֕וֹם מַגִּ֥יד מִשְׁנֶה֭ אָשִׁ֥יב לָֽךְ׃ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל סֵ֔פֶר. כְּתָב שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהִשְׁתַּנּוֹת. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּרָטָא שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי לָֽעְזָר הַמּוֹדָעי. כְּתָב אֲשׁוּרִי נִיתְנָה הַתּוֹרָה. מַה טַעַם. וָוֵ֧י הָֽעַמּוּדִים. שְׁיְּהוּ וָוִים שֶׁלְתּוֹרָה דוֹמִים 10b לָעֲמוּדִים. אָמַר רִבִּי לֵוִי. מָאן דְּאָמַר. בְּדַעַץ נִיתְנָה הַתּוֹרָה. עַיִ''ן מַעֲשֵׂה נִיסִּים. מָאן דְּאָמַר. אֲשׁוּרִי נִיתְנָה הַתּוֹרָה. סַמֶ''ךְ מַעֲשֵׂה נִיסִּים. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא וְרִבִּי סִימוֹן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. תּוֹרַת הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיָה לֹא הֵ''א שֶׁלָּהֶם וְלֹא מֶ''ם שֶׁלָּהֶן סָתוּם. הָא סַמֶ''ךְ סָתוּם.
Traduction
⁠—Pourquoi cette écriture porte-t-elle le nom d'Ashourit? —Parce qu’elle se compose de lignes droites et régulières; selon R. Levi, ce nom rappelle que les juifs ont importé cette écriture (sous Esdras) en la rapportant d’Assyrie. On a enseigné que R. Yossé dit: Ezra aurait mérité que la loi fût donnée par son intermédiaire à Israël, si Moise ne l’eût pas devancé (42)Derenbourg, ib., p. 26.. Mais s’il n’a pas donné la loi, il a du moins contribué à l’écriture et au langage (employé à cet effet), selon ces mots (Esd 4, 7): l’écriture de la lettre est en araméén et la version est aussi de l’araméén; et pourtant il est dit (Dn 5, 8): ils ne purent lire cette écriture; ceci prouve qu’elle venait d’être remise (était encore inconnue). R. Gamliel dit: la Loi a été promulguée dans une écriture ''enchevêtrée'' (43)'''''' V. Hoffmann, Lexikalisches, dans Zeitschrift für altestamentl. Wissenschaft, 1, 334-8; 2, 53-72.'''''' ( samaritaine?). Cet avis est conforme à celui de R. Yossé (qui précède); selon Rabbi, elle a été remise en écriture assyrienne; lorsqu’Israël pécha, l’écriture fut convertie en caractères enchevêtrés, et lorsqu’il redevint vertueux sous Ezra, les caractères reprirent leur antique forme assyrienne (44)Les passages parallèles et les auteurs qui s'en sont occupés sont cités par M. F. Lenormant, la Propagation de l'alphabet phénicien dans l'ancien monde, 1, 176 et 281-2.. Il est dit (Za 9, 12): en ce jour aussi je te rendrai un double message, et d’autre part (Dt 18, 18): il lui écrira un double de cette Loi sur une livre; c’est une allusion à une écriture susceptible de modification (comme celle de l’hébreu primitif ou phénicien). On a enseigné que R. Simon b. Eleazar dit au nom de R. Eleazar b. Prata, et celui-ci au nom de R. Eliézer b. Modai: la loi a dû être écrite en caractères carrés, puisqu’il est dit (Ex 27, 10): les crochets ywwdes colonnes; il faut donc que la lettre w dans la Loi soit droite comme une colonne (fait spécial au caractère carré). R. Levi dit: d’après R. Gamliel qui dit que la Loi a été promulguée en samaritain, la lettre Ain [ (45)'''''' Selon la tradition, les lettres des tables de la Loi étaient gravées à jour; et comme l'équivalent samar. du [213] est [213], ou le [213], œil, des Phéniciens (angulé), c'était miracle que la lettre ne tombe pas.'''''' était un miracle; si au contraire la Loi primitive a été écrite en caractères carrés, il y a eu un miracle analogue pour la lettre s (S). R. Jérémie dit au nom de R. Hiya b. Aba et R. Simon que, selon tous deux, le texte primitif de la Loi n’avait ni la lettre t, ni le µ fermé (ce qui eût été aussi miraculeux sur lesdites tables), mais le s seul fermé.
Pnei Moshe non traduit
ולא כהלין כתבא למיקרי. שלא היו יכולין לקרות מלמד שבו ביום ניתן ועדיין לא נתפשט ודניאל קראו על פי רוח הקדש:
ברועץ. בכתב עברי והוא אינו מאושר:
ואתייא הא. כר' יוסי דאמר ראוי היה עזרא וכו'. א''כ משמע באותו כתב שהיה עד עזרא ניתנה ע''י משה:
גם היום מגיד משנה וגו'. מלמד שהיה ג''כ מקודם אלא כשחטאו שכחו וחזר ונשנה להם בימי עזרא:
כתב שהיא עשוי להשתנות. זה אשורית וכרבי:
דומים לעמודים. וכמי שהיא בכתב אשורית:
מ''ד ברועץ. בכתב עברי ניתנה התורה וזהו הלוחות ואמרינן מ''ס וסמ''ך שבלוחות בנס היו עומדין לפי שהכתב היה מעבר לעבר ואלו אין להם דיבוק כשהן חלולים כך אא''כ בנס היה וזהו בכתב אשורית אבל בכתב עברי צורת המ''ם והסמ''ך נשתנו ויש להם דבקות מהצדדין אלא שהעי''ן שבכתב עברי הוא כצורת הסמ''ך של אשורית וכמו שראיתי הועתק כתב עברי בספר קדמון אחד א''כ העיי''ן שבלוחות מעשה ניסים היה:
לא ה''א שלהם ולא המ''ם שלהם סתום. בה''א יש צורה אחת שהרגל השמאלית נראית כמעט דבוקה להגג וקרוב לצורת הח' אלא בחי''ת יש לה תג בראשה ובתורת הראשונים לא היה אלא הרגל פתוחה כעין שלנו והמ''ם שלהם ג''כ לא היה סתומה כ''א מ''ם פתוחה בלבד. וכלומר דמשום כך אמרו דלמ''ד באשורית ניתנה סמ''ך מעשה ניסים ולא קחשיב נמי המ''ם סתומה מפני שלא היה להם עדיין מנצפ''ך מאותיות הכפולים עד לאחר מכאן:
תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף בִּסְפָרִים לֹא הִתִּירוּ שֶׁיִּכָּֽתְבוּ אֶלָּא יְווָנִית. בָּֽדְקוּ וּמָֽצְאוּ שֶׁאֵין הַתּוֹרָה יְכוֹלָה לָהִיתַּרְגֵּם כָּל צוֹרְכָהּ אֶלָּא יְווָנִית. בּוּרְגָּנִי אֶחָד בִּידָה לָהֶם אֲרָמִית מִתּוֹךְ יְווָנִית. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. תִּירְגֵּם עֲקִילַס הַגֵּר הַתּוֹרָה לִפְנֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלִפְנֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וִקִילְּסוּ אוֹתוֹ [וְאָֽמְרוּ לוֹ]. יָפְיָפִ֡יתָ מִבְּנֵ֬י אָדָ֗ם. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי אָמַר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שָׁאַל. וְלָמָּה לֵי נָן אָֽמְרִין. יֵשׁ בִּסְפָרִים מַה שֶׁאֵין בַּתְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת. שֶׁהַסְּפָרִים נִכְתָּבִין בִּשְׁנֵי דַפִּים וּתְפִילִּין וּמְזוּזוֹת אֵינָן נִכְתָּבִים אֶלָּא בְדַף אֶחָד. הָתִיב רִבִּי יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה כְתוֹבָה. דְּרַבָּה. שֶׁהַסְּפָרִים נִכְתָּבִין בִּשְׁתֵּי עוֹרוֹת וּתְפִילִּין וּמְזוּזוֹת אֵינָן נִכְתָּבוֹת אֶלָּא בְעוֹר אֶחָד. אָֽמְרוּן חֲבֵרַייָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אוֹ נֹאמַר. דַּף אֶחָד בִּשְׁנֵי עוֹרוֹת. לֵית הִיּא דְּרַבָּה. אָמַר לוֹן. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ סְפָרִים אֵינָן נִכְתָּבִים כֵּן. תּוֹלִין בִּסְפָרִים. אֵין תּוֹלִין לֹא בִתְפִילִּין וְלֹא בִמְזוּזוֹת. סְפָרִים שֶׁכְּתָבָן כִּתְפִילִּין וְכִמְזוּזוֹת אֵין תּוֹלִין בָּהֶן. תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁכְּתָבָן כִּסְפָרִים תּוֹלִין בָּהֶן. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי. הָיָה כוֹתֵב. אלה עם. אִם הָֽיְתָה הַפָּרָשָׁה עֲשׂוּיָה כֵן כָּשֵׁר. וְאִם לָאו פָּסוּל. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי בַּר חִינְנָא. כִּכְתַב סְפָרִים כֵּן כְּתַב תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת.
Traduction
Selon R. Simon b. Gamliel, est-il dit, la seule langue étrangère permise pour la transcription du rouleau de la Loi est le grec'' car, après examen, on a observé que le texte de la Loi peut le mieux être traduit suffisamment en grec. Un habitant de huttes (Burgensis, très humble) a formé pour eux (les Israélites) la version araméenne d’après celle des Grecs. R. Jérémie au nom de R. Hiya b. Aba rappelle la version chaldéenne de la Loi par le prosélyte Aqilas, exposée devant R. Eliézer et R. Josué (46)(Jl Blicke in der Religions Geschichte, pp. 43 et 65., qui lui en ont fait compliment et lui ont dit (Ps 45, 3): tu es le plus beau des hommes. R. Juda b. Pazi dit que R. Josué b. Levi objecta (contre le commencement de la Mishna): pourquoi ne pas dire qu’entre les rouleaux de la Loi et les phylactères ou la Mezuza, il y a cette différence que les chapitres des premiers peuvent être écrits sur 2 colonnes (à la suite), non le contenu des phylactères ou de la Mezuza (à mettre sur un seul côté)? De même, R. Isaac fils de R. Hiya Kethouba opposa une question plus grave; n’y a-t-il pas cette différence que les premiers peuvent être transcrits sur plusieurs morceaux de parchemin, et les autres doivent l’être sur un seul? Ou encore, dirent les compagnons d’étude devant R. Mena, n’y a-t-il pas cette distinction à établir que, pour les premiers, une même colonne sera parfois composée de 2 parchemins juxtaposés (cousus ensemble), non pour les seconds? N’est-ce pas la plus grave différence de tout? —Non, dit R. Mena, même pour les rouleaux de la Loi, il n’est pas permis de composer une colonne avec 2 morceaux (il est seulement permis d’en coudre côte à côte); mais il y a cette différence que pour les premiers, en cas d’omission d’un mot ou d’une lettre, on l’intercale entre les lignes, et c’est défendu pour les phylactères ou la Mezuza. Dans les rouleaux de la Loi, écrits comme les phylactères (en caractères menus), il n’est pas permis d’intercaler des omissions; mais lorsqu’au contraire, les phylactères ou la Mezuza sont en grands caractères comme les rouleaux, il est permis d’intercaler entre les lignes. R. Zeira dit au nom de R. Imi: lorsqu’on écrit en faisant des réclames (signes de repère) au bout des lignes pour leur longueur, au cas où tout le chapitre est ainsi constitué, la copie sera valable; au cas contraire, non. R. Zeira dit au nom de R. Imi b. Hinena; l’écriture devra être la même pour les rouleaux comme pour les phylactères et la Mezuza.
Pnei Moshe non traduit
בדקו ומצאו וכו'. וזהו טעמיה דרשב''ג שלא התירו אלא יונית:
בידא להם ארמית. בידה מלבו והעתיק התורה בלשון ארמית מתוך יונית שהיה להם מימות תלמי המלך:
ולמה לית אנן אמרין. במתני' שיש עוד דבר אחד ביניהן שהספרים נכתבין בשני דפין כלומר בשני עמודין ואכל פרשה ופרשה מהתורה קאי שאתה יכול לכתוב פרשה אחת בשני עמודין אבל פרשיות שבתפילין ושבמזוזות א''א לכתבן לכל פרשה אלא בדף אחד ואין לחלק הפרשה לשני דפין ועמודין:
התיב רבי יצחק בריה דר' חייא כתובה בסם. כך היה נקרא על שם מקומו וכמוזכר בברכות בפ''ג והוא הקשה דרבה כלומר קושיא יותר גדולה מהאי דר' יהושע בן לוי שעוד מצינו מה שיש ביניהן שהספרים נכתבין הן בשתי עורות ופרשיות שבתפילין ומזוזות אין נכתבין אלא בעור אחד:
אמרין חברייא קומי ר''מ או נאמר. או דלמא נימא דף אחד בשני עורות. ולית היא דרבה כלומר דלית כאן קושיא גדולה דהעיקר דקפדינין בתפלין ומזוזות שיהו הפרשיות נכתבין בדף אחד ולא לחלקן בשני דפין וא''כ כשמדבק שני עורות יחד אפשר שיכתוב עליהן הפרשה בדף אחד מקצת על זה ומקצת על זה והרי כאן דף אחד על שני עורות:
אמר לון. ר' מנא שכן אפילו ספרים אין נכתבין כן בדף אחד על ב' עורות מדובקין אלא שבין דף לדף הוא שמדבקין עור לחבירו ודף אחד שלם על זה ודף של אחריו על עור השני:
תולין בספרים. אם השמיט תיבה בכתיבה תולין אותה בין השיטות אבל אין תולין התיבה לא בתפילין ולא במזוזות שצריך שיהא כתיבתן כסדרן:
ספרים שכתבן בתפילין ובמזוזות. כלומר שכתב פרשיות של תפלין ומזוזות בספר תורה כמו שהן נכתבין בתפלין ובמזוזות בדף אחד אין תולין בהם התיבות באותן הפרשיות דשמא יהא הס''ת כלה ויצטרך לו תפלין או מזוזה ליקח ממנה הואיל ואותן הפרשיות כתובין בכתיבת תפלין ומזוזה ולפיכך צריך ליזהר שלא יהא באותן הפרשיות תיבה תלויה:
תפלין ומזוזות שכתבן בספרים תולין בהן. כלומר אותן הפרשיות שנכתבין הן בספר תורה אין צריך להזהר שלא יהא בהן תיבה תלויה. שלא תאמר דבאותן הפרשיות הואיל ונוהגין לכתבן בתפלין ומזוזות אע''פ שלא כתבן בדף אחד שיהו מתוקנין לתפלין ומזוזה אם נצטרך והס''ת יהא כלה שצריך ג''כ ליזהר שלא יהא בהן תלויה קמ''ל דמכיון דבלאו הכי אינן ראוין לכך שהרי אין כתובין בדף אחד א''צ להזהר בהן מתלויה:
היה כותב אלה עם עם אם. סימנא היא לאורך השיטה של הדף שצריך שיהא בה כדי לכתוב בפ' ט' אותיות כמו למשפחותיכם ור' אימי היה נותן סימן באלו התיבות שהן ג''כ ט' אותיות והיה יכול לעשותן סימן אלה הדברים אלא שהיה רוצה להרבות בתיבות:
היתה. כל הפרשה עשויה כן באורך השיטות כשר ואם לאו אפילו ראשי השיטות הן כן. והשאר קצרים מכאן פסול:
Meguilah
Daf 11a
רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב. נִיקַּב נֶקֶר 11a בִּירֵיכוֹ שֶׁלְהֵ''א. אִם גּוֹרְדוֹ וְנִשְׁתַּייֵר שָׁם יֶרֶךְ קְטַנָּה כָּשֵׁר. וְאִם לָאו פָּסוּל. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. הָיָה הַגִּימֶ''ל מְכַלֶּה אֶת (הַגְּבוּל) [הַגְּוִיל]. אִם גּוֹרְדוֹ וְנִשְׁתַּייֵר שָׁם יֶרֶךְ קְטַנָּה כָּשֵׁר. וְאִם לָאו פָּסוּל. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם אֲשֽׁייָאן בַּר נִידְבָּה. נִיקַּב נֶקֶב בְּאֶמְצָע בֵּי''ת. אִם הָיָה (הַגְּבוּל) [הַגְּוִיל] מַקִּיפוֹ מִכָּל צַד כָּשֵׁר. וְאִם לָאו פָּסוּל. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. אַתְיָה דִרַב חִסְדָּא כְרַב וּתְרֵיהוֹן פְּלִיגִין עַל שִׁיטָּתֵיהּ דַּאֲשֽׁייָאן בַּר נִדְבָּה. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. אַתְיָה דַּאֲשֽׁייָאן בַּר נִדְבָּה כְּרִבִּי יוֹחָנָן.
Traduction
R. Zeira dit au nom de Rav: si au-dessus du jambage de droite du h un trou (un vide) est survenu, lorsqu’après avoir gratté la tête, il reste encore un trait (47)De façon que la lettre est entourée de vélin de toutes parts., la copie est valable; sinon, elle est impropre à l’office. R. Zeira dit au nom de R. Hisda: si le g atteint le bord extrême du parchemin, au cas où après avoir gratté un peu il reste un petit jambage, la copie est valable, au cas contraire, non. R. Zeira dit au nom d’Ashian b. Nidba: s’il est survenu un trou au milieu du b, au cas où le parchemin entoure la lettre de toutes parts (sans gratter), la copie est valable; au cas contraire, non. R. Zeira dit: l’opinion de R. Hisda est conforme à celle de Rav (d’après lequel il suffit d’avoir pu gratter un peu pour que la lettre soit partout entourée), et tous deux sont opposés à l’avis d’Ashian b. Nadiba (qui exige le même état de la lettre sans le grattage). Les compagnons d’études disent que ce dernier avis est conforme à celui de R. Yohanan au sujet des lettres mélées
Pnei Moshe non traduit
ניקב נקב ביריכו של ה''א. ברגל הימיני ונשתייר שם למעלה מן הנקב ירך קטנה שלם כשר ואם לאו פסול:
היה הגימ''ל מכלה את הגויל. למעלה ואין ראשו של הלמ''ד מוקף גויל אם גוררו להצואר של הלמ''ד בראשו ונשתייר למטה כדי ירך קטנה עליו כשר ואם לאו פסול:
באמצע בי''ת. בתוך החלל שלו:
מכל צד. סביב הנקב:
אתייא דרב חסדא. בהא דקאמר בראשו של הלמ''ד כרב בהא דקאמר ניקב ביריכו של ה''א דאם נשתייר ירך קטנה כשר ואע''פ שאותו הירך קטנה אינו מוקף גויל שהרי נקב למעלה הימנו וכך האי דרב חסדא אם כשגורר הראש ונשתייר תחתיו ירך קטנה כשר ואע''פ שאינו מוקף גויל ותרוייהו פליגי על שיטתיה דאשיין בר נדבה דבעי מוקף גויל דוקא:
כר' יוחנן. דלקמן:
דְּתַנֵּי. עִירֵב אֶת הָאוֹתִיּוֹת. אִית תַּנָּיִי תַנֵּי. כָּשֵׁר. אִית תַּנָּיִי תַנֵּי. פָּסוּל. רִבִּי אָדָא בַּר שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מָאן דְּאָמַר כָּשֵׁר. מִלְּמַטָּן. מָאן דְּאָמַר פָּסוּל. מִלְּמַעֲלָן. מִלְּמַעֲלָן. כְּגוֹן אַרְצֵינוּ תִפְאַרְתֵּינוּ. אַרְצְךָ צְרִיכָה. תִּפָאַרְתַּךָ צְרִיכָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
עירב את האותיות. שנגעו זה בזה וגרסי' להא בפ''ב דברכות בהלכה ג' וכל הא דלקמן עד יהא נקי:
בשם ר' יוחנן. דלא פליגי דמ''ד כשר מלמטן אם נתערבו בכתיבה מלמטן כהאי דלקמיה ארצנו תפארתנו ונוגע הנו''ן בוי''ו מלמטה כשר לפי שמלמעלה נפרדין הן והרי זה כנגמר האות כשיעורו מוקף גויל כל אחד ואחד בפ''ע ומ''ד פסול כשהן נדבקין מלמעלה קאמר וזהו כשיטת אשיין דבעי מוקף גויל שיעור אות:
ארצך. אם הצד''י נוגע בכ''ף באמצע:
צריכה. הוא דמיבעיא לן הואיל והך' נמשכת הרבה אינו נחשב כנגמר שיעור האות קודם דיבוקו וכן תפארתך:
רִבִּי אָחָא בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא יַעֲמוֹד אָדָם וְיִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ. מַה טַעַם. אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי פָּפָּא. מִמַּֽעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ י֙י. רִבִּי אָדָא בַּר שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא יַעֲמוֹד אָדָם וְיִתְפַּלֵּל וְצָרִיךְ לִנְקוּבָיו. מַה טַעַם. הִכּ֥וֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃ אָמַר רִבִּי סִימוֹן. הִתְכַּווֵן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל׃ אָמַר רִבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי. שְׁמוֹר רַגְלְךָ֗ כַּֽאֲשֶׁ֤ר תֵּלֵךְ֙ אֶל בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים. שְׁמוֹר עַצְמְךָ מִן הַטִּיפִּים הַיּוֹצְאִין מִבֵּין רַגְלֶיךָ. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. בַּדַּקִּים. אֲבָל בַּגַּסִּים אִם יָכוֹל לִסְבּוֹל יִסְבּוֹל. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אֲבִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. שְׁמוֹר רַגְלְךָ֗ כַּֽאֲשֶׁ֤ר תֵּלֵךְ֙ אֶל בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים. שְׁמוֹר עַצְמְךָ כְּשֶׁתְּהֵא נִקְרָא אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים שֶׁתְּהֵא טָהוֹר וְנָקִי. אָמַר רִבִּי בָּא. יְהִֽי מְקֽוֹרְךָ֥. בָר֑וּךְ. יְהִי מִקְרָאֲךָ לַקֶּבֶר בָּרוּךְ. אָמַר רִבִּי בֶרֶכְיָה. עֵ֥ת לָלֶדֶ֭ת וְעֵ֣ת לָמ֑וּת. אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁשְּׁעַת מִיתָתוֹ כִּשְׁעַת לֵידָתוֹ. מַה שְׁעַת לֵידָתוֹ נָקִי אַף בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ יְהֵא נָקִי.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
ממעמקים קראתיך ה'. ואף שהכתוב במעמקי הלב מדבר מ''מ יש סמך גם לזה שלא יעמוד במקום גבוה להראות שאין גבהות לפני המקום:
הכון. הכן עצמך והתקן גופך כשאתה עומד לקראת אלהיך:
הדא דאת אמר בדקים. כשצריך לקטנים אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה:
אבל בגסים. שצריך לגדולים אם יכול לעמוד בעצמו ולסבול יסבול:
שמור עצמך. התקן עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים לעמוד בדין כשיבא עתך שתהא טהור ונקי במעשיך:
מקורך. לשון מקראך כשיהיו קורין אותך לקבר שיהיה ברוך בלא חטא:
עת ללדת. הלמ''ד דמיותר דריש דה''ק תראה שתהא עת המיתה שוה לעת של לדת שיהא נקי בלא חטא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source